מעורבות חברתית

 

בשנים האחרונות הוכנסה לתוכנית הלימודים תוכנית מעורבות חברתית, "התוכנית להתפתחות אישית ומעורבות חברית- קהילתית" התכנית החלה לפעול בכיתה י' בחטיבה העליונה החל משנה"ל תשע"ה התפתחה לליווי התלמיד גם בשנות לימודיו בכיתות י"א י"ב. קיומה של התוכנית הינו תנאי  סף לקבלת תעודת בגרות.

במסגרת עבודתי אסקור את הרציונאל שהביא לפיתוח התוכנית ואגע ביתרונות ובחסרונות של התוכנית. בחרתי לעסוק בתוכנית המעורבות מכיוון שהיא חלק בלתי נפרד מתנאי לקבלת תעודת בגרות וחובה שחלה עלינו תלמידי התיכון. חובה, שתלמידים רבים רואים בה זכות ומצד שני, אחרים רואים בה עול שאין בו צורך.

רונית בר מסבירה כי קיימות מספר הגדרות לתופעת ההתנדבות ולהגדרה מיהו מתנדב, אך, מוסכם המשותף לכולן הוא שלוש תכונות שהן להגדרתה מהותיות: 1- בחירה חופשית – פעולה הנעשית ללא כפייה. 2- אי קבלת תשלום שכר או צפייה לקבלת תמורה חומרית. 3- המטרה להיטיב עם מישהו (ארנון 2007).

על פי התאוריה ההתפתחותית של אריקסון תקופת ההתבגרות נחשבת כתקופה בה מתעצבת האישיות, וגיבוש הזהות. כך, טוענת בר כשהנער מנצל את תקופת ההתבגרות להתנדבות נוצרת אצלו ”זהות אלטרואיסטית“ ולכן לטענתה גיל ההתבגרות הוא תקופה טובה להתנדבות ולמעורבות בקהילה, שכן, נער מתנדב יגדל להיות אזרח מעורב יותר. לטענתה, פעילות התנדבותית, בכל תחום, מאפשרת לבני הנוער לבחון את יכולותיהם, את נטיותיהם ואת כישוריהם תוך כדי פיתוח אורח חיים של מעורבות ואחריות חברתית.

חוק החינוך הממלכתי התשס"ד (2004), מציין כי אחת ממטרות החינוך היא "לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית. תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל".  החוקרות פטרישה וילֶמס, אליסה גונסלס-דה-האס מציגות מחקרים רבים המראים שיצירת שותפויות וקשרי מעורבות הדדית של בית הספר עם הקהילה הסובבת חיונית לחיזוק מעמדו של בית הספר, לחיזוק מעורבות המורים והתלמידים בקהילה, להעצמת ערכים חברתיים וזהות אזרחית, וכן לשיפור ההישגים הלימודיים והרווחה החברתית של תלמידי בית הספר. בנוסף, חוקרים נוספים מציינים את תרומה הגבוהה שיש להתנדבות על פיתוח האישיות (מתוך רציונאל התוכנית להתפתחות אישית ומעורבות חברתית קהילתית, שרד החינוך)

מטרת התוכנית להתפתחות אישית ולמעורבות חברתית הינה לטפח את התלמיד להיות בוגר בעל תחושת ערך ושמעות, בעל יכולת לניהול עצמי בשיקול דעת, בעל ערכים, המסוגל לתפקד כהלכה בסביבתו החברתית, המרגיש שייכות ואחריות לקהילה, לחברה ולמדינה ומוכן לקחת חלק בעיצובן ובבנייתן.

ממחקרים שנערכו לפני הפעלת התוכנית עולה כי למרות שרוב בני הנוער מעוניינים להשתלב בפעילות התנדבותית רק כשליש מהם אכן מתנדבים. הסיבות לכך מגוונות. בין השאר עלו סיבות כמו, החברה לא מקדמת התנדבות, חסרים מודלים לחיקוי, מגוון דל של תפקידים התנדבותיים  ובנוסף, סיבות כמו "אין לי זמן", "לא יודע לאן לפנות ועוד. בשנים האחרונות בעקבות התוכנית להתפתחות אישית ומעורבות חברתית קהילתית חל שיפור ביחס החברה לנושא וקיימים מודלים לחיקוי כמו שרי אריסון ועמותות שונות הנחשבות כמקומות התנדבות מבוקשים.

פטרישה וילֶמס, אליסה גונסלס-דה-האס טוענות במאמרן המתורגם על ידי יניב פרקש (2012) שעירוב תלמידים בפעילויות המשתלבות במבנים סביבתיים וחברתיים-תרבותיים מחוץ לגבולות בית הספר יבטיח חפיפה טובה יותר בין הסביבה הבית ספרית לבין מטלות מן העולם האמִתי ויעודד למידה משמעותית של תכנים עיוניים. כך הן מקוות יפנימו התלמידים את התועלת שבלימוד מחוץ לכיתה. לימוד על פי שיטת ותאוריות חינוכיות כמו הוראה אוטנטית – שימוש במקרים המתאימים לעולמו של הנער ללמידה. למידה מבוססת בעיות – יצירת פתרונות לבעיות העולות מתוך הלמידה ולמידה מתוך שירות בה התלמיד מזהה בעיה או חוסר ומציע לה פתרון.

למרות כל היתרונות המוצגים כן, הדעות כלפי התוכנית חלוקות בקרב התלמידים. במקומון מלאבס התפרסמה בתאריך 13.6.18 כתבה אודות התוכנית בכתבה מתארת אליאן ימיני בוגרת של החינוך הממלכתי את התנגדותה הראשונית לתוכנית ואת השינוי שחל בה בהמלך השנים. לטענתה התוכנית מעודדת יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה לקחת יוזמה, להוביל שינוי ולהנהיג.

לעומתה, עומר סמולקין טוען בכתבה נגדית כי למרות שהוא מבין את החשיבות בתרומה לחברה, התוכנית הספציפית הזו אינה מתאימה שכן, לטענתו,  כאשר מחייבים בני נוער להתנדב הם לא חשים מחוייבות למקום ולעיתים גם מרמים ברישום השעות ויגרמו לשימוש ציני ברישום השעות.

בפועל, ניכר כי נושא המעורבות החברתית תופס מקום נרחב בחברה הישראלית ובמערכת החינוך בפרט. גם במוסדות הלימוד האקדמיים מבינים כי הסטודנט הנכנס בשערי האקדמיה אינו מנותק מהקהילה. בשנה"ל תשע"א אושר מודל פעילות חדש שמכוון לפיתוח ותמיכה בפרוייקטים חברתיים אותם יובילו המוסדות. יותר ויותר אנו שומעים על כפרי סטודנטים ותאי התנדבות באגודות הסטודנטים. החזון אליו מכוונת הוועדה הוא עולם אקדמי אשר מאמץ תחומים שונים של מעורבות בקהילה בעקבות התחומים הנלמדים וכך נוצרים קשרים בהם נתרמת הן ההילה והן הסטודנטים הלומדים.

פר' חן למפרט מוסיף כי טיפוח והכשרת נשות ואנשי חינוך הם הרבה יותר מהכשרה להוראה. לדעתו, חינוך פירושו ערך מוסף מעבר להעברת ידע אך הוא שואל האם דווקא מערבות חברתית היא הדרך להנחלת ערכים ויותר מכך, האם על בית הספר לחנך או להשאיר את פעולת החינוך להורים. בתשובותיו הוא טוען דווקא בעד פעילויות התנדבות לטענתו, דווקא המפגש עם האחר הוא חלק בלתי נפרד והכרחי לאדם העומד לשאת תפקיד חברתי, כך גם  המעבר לפעולה עצמה מעצים ובונה ומעל לכל האימרה כי "נאה דורש ונאה מקיים" .

 

לסיכום, מכל האמור לעיל, רואים עד כמה התנדבות ומעורבות חברתית חשובה ותורמת הן לבני הנוער והן למבוגרים העוסקים בה. מכאן, נבנתה התוכנית למעורבות חברתית אותה עלינו כתלמידים להשלים. המחקרים מראים כי פעולות אלה דווקא בגיל ההתבגרות תורמות ומעצימות וכעת לא נותר אלא לשכנע את הלא משוכנעים בנכונותה של התוכנית.